פסק-דין בתיק תא"מ 24792-04-10

1.         בפני תביעה בהליך של סדר דין מהיר לפיה התובע מבקש לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 19,398 ש"ח.

            בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, פסק הדין בתביעה ניתן ללא חקירות, שלא על דרך הפשרה ולאחר שכל צד סיכם את טענותיו.

2.         אין חולק כי ביום  11.7.07 ביטחה הנתבעת את התובע באמצעות פוליסה לביטוח נסיעות לחו"ל "דרכון לצעיר" בתוקף מיום 18.7.07 ועד ליום 18.1.08 (להלן: "הפוליסה"). ביום 18.7.07 נסע התובע לחו"ל, תחילה לאוסטרליה שם שהה כחודשיים וחצי ובהמשך הוא נסע להודו. במועד כלשהו בחודש נובמבר 2007, במהלך שהותו בהודו, נפגע התובע ברגלו במהלך משחק כדורגל. התובע פנה לקבלת טיפול רפואי לבית חולים מקומי בעיר בה שהה (להלן: "בית החולים המקומי") אולם בהמשך מצב הרגל החמיר וביום 23.11.07 הגיע התובע ארצה.

            הנתבעת נשאה בהוצאות הרפואיות עבור בית החולים המקומי וכן בהוצאות הטסתו של התובע ארצה.

3.         לטענת התובע בתמצית, לאחר שמצב הרגל החמיר בעקבות קבלת טיפול רפואי לקוי בבית החולים המקומי, הוא נסע במונית לדלהי, מרחק של כ-8 שעות נסיעה, ואושפז בבית חולים בעיר למשך 12 יום. התובע היה נתון בסכנה של קטיעת הרגל והוא סבל מכאבים עזים ומצבו הנפשי היה ירוד, מה גם והוא שהה בארץ ללא מכרים וקרובי משפחה. בשל הידרדרות מצבו הגיע אחיו של התובע להודו והוא ליווה אותו חזרה לארץ.    גם בהגיעו לישראל התובע המשיך בקבלת טיפול רפואי. 

            מוסיף התובע וטוען כי יש לפרש את הוראת הפוליסה בניגוד לאינטרס של המנסח, הנתבעת, וכי תנאי הפוליסה לא הובאו לידיעתו.

            התובע מבקש לחייב את הנתבעת בתשלום הסכומים כמפורט להלן:

-                      הוצאות טיסה בסך של 305 ש"ח.

-                      תשלום לבית המלון בו התארח התובע בהודו שלא נוצל בפועל בעקבות פגיעתו בסך של 570 ש"ח.

-                      קיצור תקופת הנסיעה מיום 23.11.07 ועד ליום 18.1.08 בסך של 18,500 ש"ח.

יצויין כי בכתב התביעה דרש התובע  לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאותיו עבור בית החולים המקומי, אולם משהתברר במהלך המשפט כי הנתבעת שילמה אותן הוצאות,  הדרישה אינה רלוונטית יותר.

4.         לטענת הנתבעת בתמצית,  עסקינן בתביעה חוזית מכוח הפוליסה ובהתאם לדין נטל ההוכחה מוטל על התובע להוכיח תביעתו. התובע לא הרים נטל זה משלא הוכיח רכיבי התביעה מה גם וחלק מהסעדים אינו מכוסה בפוליסה. טענת התובע לעניין פרשנות הפוליסה, כמו גם הטענה כי תנאיה לא הובאו לידיעתו,  נטענו בראשונה בסיכומי התובע. לפיכך, מדובר בהרחבת חזית האסורה על-פי דין.  מכל מקום, יש לפרש את הפוליסה על-פי כללי הפרשנות הרגילים תוך התחקות אחר כוונת הצדדים ותכלית  הפוליסה, והיא כיסוי עלות טיפול רפואי בחו"ל בשעת חירום. באשר לטענה כאילו תנאי הפוליסה לא הובאו לידיעת התובע, הטענה אף לא נתמכה בתצהירו וגם מטעם זה דינה להידחות.

התובע לא מסר לנתבעת הודעה על קרות אירוע התאונה בזמן אמת ורק כעבור 7 ימים נמסרה הודעה באמצעות  סוכן הביטוח שאין בה כל מידע קונקרטי או פירוט לעניין הפגיעה והטיפול הרפואי שקיבל התובע, מקום האשפוז ועוד.

הנתבעת נשאה בהוצאות הטיפול הרפואי של התובע בבית החולים המקומי, כמו גם בהוצאות הטסתו לארץ, הכל על-פי תנאי הפוליסה.  התובע אינו זכאי לתשלום נוסף כלשהו בהתאם לתנאי הפוליסה. ביחס להוצאות הנסיעות נטען כי הן מוחרגות בפוליסה, ביחס לתשלום לבית המלון טענה הנתבעת כי ממילא מדובר בהוצאה שהיה על התובע להוציא אותה ללא קשר לפגיעתו וביחס לקיצור תקופת הנסיעה נטען כי התובע דורש את הסכום המקסימאלי הקבוע בפוליסה ללא כל הוכחה להוצאותיו בגין ראש נזק נטען זה.

5.         לאחר ששקלתי מכלול טענות הצדדים ועיינתי במוצגיהם, נחה דעתי כי מן הדין לדחות את התביעה על הסף ואנמק זאת להלן.

6.         אכן, כטענת הנתבעת, עסקינן בתביעה בעילה חוזית בהתאם לפוליסה ותנאיה. טענת התובע כאילו לא ידע על תנאי הפוליסה, לא הועלתה בכתב התביעה ולא נתמכה בראיה כלשהי, אף לא בתצהיר מטעמו. בנסיבות העניין, יש לדחות את הטענה על הסף.

7.         כאמור, התובע דורש תשלום סך של 305 ש"ח עבור נסיעות ולהוכחת טענתו הוא צירף נספחים ג'1 - ג'3 לכתב התביעה. מעיון בנספחים הנ"ל עולה כי עסקינן בקבלות עבור תשלום נסיעה במוניות, זאת למעט דף אחד שהוא צילום סרטי קופה לא מזוהה (בחלקו לא קריא).

            בסעיף 10.15 לפוליסה הוחרגו "הוצאות נסיעה במונית, אשרות, עמלות...". מכוח חריג זה התובע אינו זכאי להחזר הוצאותיו עבור נסיעות במונית. כמו כן, מאחר ויתר הקבלות המצורפות כחלק מנספח ג' לכתב התביעה אינן מזוהות, ובחלקן אף לא קריא,  התובע אינו זכאי לפיצוי כלשהו עבור הוצאות נסיעות.

8.         התובע מבקש לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 5,707 רופים שהינם 570 ש"ח עבור תשלום נטען למלון בהודו מבלי  שהוא שהה בו עקב פגיעתו. להוכחת הטענה צירף התובע לכתב התביעה 3 קבלות של בית המלון, נספח ד' 1  לכתב התביעה, וכן פירוט חשבון עבור שהייה במלון לתקופה 18.11.07 - 21.11.07 על סך של 1,050 רופים וקבלה המעידה על תשלום סכום זה, נספחים ד' 2 - ד' 3 לכתב התביעה.